לפני כמה שבועות סיימתי להקליט ריאיון עם ד׳ר מת׳יו ורומן מאלסקה, על אינטליגנציה תרבותית ועל עבודה עם ארגונים גלובליים. מיד אחרי שהפסקנו להקליט, Riverside הפתיעה אותי בסדרת תמונות שצולמו במהלך השיחה שלנו.

והנה אני, מביטה בעשרות גרסאות של עצמי. בתמונה אחת מצחי מקומט מריכוז. באחרת, הפה שלי נראה כאומר: ״רגע, אני לא בטוחה שאני מסכימה״. ובאחרות חייכתי חיוך רחב, נהנית בבירור מהשיחה.

היה מצחיק לראות את כל ההבעות זו לצד זו, אבל זה גם גרם לי לחשוב. אנחנו נוטים להניח שאנחנו די טובים בקריאת פנים. אבל אולי פנים הן לא כל כך קלות לפענוח כפי שנדמה לנו.

מגיל צעיר אנו מפנימים ״חוקי הבעת רגשות״ המכתיבים לנו מתי, איך ועם מי מותר לנו לשתף את מה שאנחנו מרגישים. בסביבות מסוימות לגיטימי לחלוטין להביע תסכול, התלהבות או אי הסכמה באופן גלוי. באחרות, אנשים לומדים למתן או להסתיר את הרגשות האלה, במיוחד במצבים פורמליים או בנוכחות מישהו בכיר. המשמעות היא ששני אנשים יכולים להרגיש משהו דומה, ועדיין להביע אותו אחרת.

מחקר של הילרי אנגר אלפנביין ונליני אמבדי מצא שאנשים מזהים לעיתים הבעות רגשיות בצורה מדויקת יותר כשהן מובעות על ידי בני קבוצת התרבות שלהם. גם היכרות וחשיפה משחקות תפקיד. במילים אחרות, קריאת פנים אינה רק עניין של מה שקורה על הפנים עצמן. אנחנו מביאים לפרשנות את הניסיון ואת הציפיות התרבותיות שלנו.

זה הזכיר לי סיפור ששילבתי בספר שלי, Global Cultural Interplay. כשכתבתי את הספר, לא רציתי להציג את התרבות הגלובלית מנקודת מבט אחת בלבד. בדיוק כמו שהבעת פנים אחת אינה יכולה לספר את כל הסיפור, כך גם נקודת מבט תרבותית אחת. לכן הזמנתי 48 יועצים מרחבי העולם לתרום את הידע, הניסיון והסיפורים שלהם. אחד מהם היה קולין הארלו, שחי בדרום מזרח אסיה מאז 1994. הוא שיתף סיפור שנשאר איתי, כי הוא ממחיש כמה בקלות אפשר לראות הבעה ולפרש אותה לא נכון.

החיוך שהתכוון למשהו אחר

מורה זר שזה עתה הגיע לתאילנד עלה על אוטובוס מקומי בזמן שנסע. הוא החליק, נפל והתגלגל אל המעבר. כשקם והביט סביבו, שם לב שכמה נוסעים מחייכים אליו.

הוא נעלב. מנקודת מבטו, המשמעות נראתה ברורה: הוא בדיוק הביך את עצמו, והאנשים סביבו נהנים מכך.

קולין הסביר שהחיוכים יכלו להתכוון למשהו שונה לגמרי. בתאילנד, כך הסביר, אנשים עשויים לחייך לא רק כשהם שמחים או משועשעים, אלא גם כדי להביע חמלה או צער, או כשהם לא בטוחים כיצד להגיב. במצב הזה, הנוסעים הביעו אהדה וניסו לעזור למורה לא לאבד פנים.

כאן התקשורת בין תרבויות הופכת למעניינת במיוחד. אנחנו לא נכנסים לאינטראקציה כצופים נייטרליים. אנחנו מביאים איתנו שנים של ניסיון לגבי מה שחיוך אומר, מה ששתיקה אומרת, מה קשר עין אומר, ומה הבעה נלהבת או רצינית מספרת לנו. רוב הזמן אנחנו אפילו לא מודעים לכך שאנחנו מפרשים. פשוט מרגיש כאילו אנחנו רואים את מה שיש.

אותו דבר קורה מדי יום בעסקים גלובליים. זו אחת הסיבות שאינטליגנציה תרבותית כל כך חשובה בארגונים גלובליים. היא לא אומרת ללמוד סט קבוע של כללים על מה שכל מחווה או הבעת פנים אומרת בכל מדינה. זה פשוט יחליף סטריאוטיפ אחד באחר. הרבה יותר מכך, מדובר במודעות לפרשנויות שלנו עצמנו. במקום להניח שהבנו נכון את מה שאנחנו רואים, אנחנו יכולים להישאר סקרנים עוד קצת. אפשר לחפש הקשר, לשים לב לדפוסים לאורך זמן, וכשזה חשוב, לשאול במקום להניח.

כשאני מביטה שוב בתמונות מהריאיון עם מת׳יו, אני עדיין מזהה את עצמי בכל הבעה. אני יודעת אילו רגעים גרמו לי לחייך, מתי התרכזתי, ומתי שקלתי משהו שהוא אמר. אבל מי שמביט באותן תמונות מחזיק רק בחלק מהמידע הזה.

אולי זה הלקח המועיל יותר למנהיגים גלובליים. לקרוא אנשים היטב זה לא רק להיות קשובים יותר. לפעמים זה דווקא להיות קצת פחות בטוחים במה שנדמה לנו שראינו.

לקריאה נוספת ומקורות

מחקר: Elfenbein, H. A. & Ambady, N. (2002). On the Universality and Cultural Specificity of Emotion Recognition: A Meta-Analysis. לקריאת מאמר המחקר המלא (PDF)

שיחה: הריאיון שלי עם ד׳ר מת׳יו ורומן על אינטליגנציה תרבותית ועבודה בין תרבויות. לצפייה בריאיון.

ספר: Global Cultural Interplay, כולל את סיפור ״חיוכי תאילנד״ ותרומות של 48 יועצים לעבודה בין תרבויות מרחבי העולם.

רוצים שהצוות שלכם יפתח אינטליגנציה תרבותית ויעבוד בצורה חכמה יותר מול העולם? בסדנאות שאני מעבירה אנחנו עובדים בדיוק על זה, איך לקרוא נכון, לגשר על פערים ולבנות אמון בין תרבויות. צרו קשר ונבנה יחד תוכנית שמתאימה לארגון שלכם.